איסר טננבאום

אתמול בהופעה של דני דורצ'ין פגשתי שוב את איסר טננבאום. המתופף המצויין, שהוא הרבה יותר ממתופף.

כמו הרבה פעמים, המציאות מזמנת לי מפגשים מרובים עם מוזיקאים, אבל לא תמיד בקונטקסט מוזיקלי. כך גם עם איסר. רוב הפעמים שנפגשנו היו קשורות לכנסים בנושא מוזיקה, כמו MAD, ו-TUNE IN TLV וכו'.. אך לא הפעם. במופע ה"אשכבה" לאלבומו החדש של דני דורצ'ין, שעד כה התמקד בלהיות "להקה של איש אחד", קונספט מוזיקלי בימתי מעניין בו נגן אחד ממלא תפקידים רבים בו זמנית, כמו תופים, גיטרה, מפוחית, טמבורין ושירה… ראו דוגמה בוידאו למטה.

בחזרה לאיסר – במופע אתמול בלט טננבאום ביכולת שלו "להתלבש" על קונספט קיים, להחמיא לו ולהבליט את החלקים היפים בו, מבלי להידחף או לגרוע. זה לא פשוט במוזיקה של דורצ'ין שכבר כמו שהיא, מלאה ברגש, בעצמה ובביצים של שור. בעיני היה יכול להיות קשה מאוד להוסיף או לגרוע או לעשות כל שינוי בדבר הזה מבלי להרוס ואיסר עשה את זה בהצלחה מרובה.

כתוספת חיפאית, זה אומר שהצפון יראה עכשיו הרבה יותר את הבלוז של דורצ'ין. כיף להם!

אמנם לא רואים כלום, אבל שומעים :-)

אפשר לבדוק גם את

על תרבות המחיקה והקשר בין יוצר ליצירה

מרגע שהתפרסמה היצירה, לדעתי אין קשר בין היצירה ליוצר, מלבד הסיבתיות. היוצר יצר את היצירה ובכך סיים את תפקידו, וכמו ילד שנולד, היצירה חיה את חיה בנפרד מהיוצר וכך אנו צריכים להתייחס אליה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *