הבלוג של גריידי עניינים מפה ומשם
מאמרים קשורים
את הסיפור הזה שמעתי כשאני עומד על מפתן "בלוק 10", המבנה שהוקם על ידי ד"ר מנגלה באושוויץ, בו התקיימו ניסויים מחרידים בבני אדם. זה הסיפור המופלא של ברוך ועליזה עובדיה. כששמעתי את הסיפור הזה, ברוך היה עדיין בחיים ואילו עליזה כבר נפטרה. מי שסיפרה את השתלשלות האירועים היתה אחת המדריכות הראשיות של יד ושם שהצטרפה אלינו למסע וגם העבירה אותנו את שלשת ימי העיון ביד ושם, שקדמו לנסיעה.
המשלחת היתה משלחת של קציני צבא סדירים, אותה ליוויתי כמג"ד מילואים.
ליוונים היה קשה להסתדר באושוויץ. הם היו מעטים מאוד, ולא ידעו גרמנית, פולנית, יידיש או עברית. במחנה היו קבוצות, אנשים עם מכנה משותף ולו הכי נמוך, שדאגו אחד לשני בשעת צרה. היוונים היו בודדים ומבודדים ומעטים חוץ מהם דיברו יוונית או לאדינו.
עובדיה הגיע לאושוויץ בחור חסון וחזק באופן בלתי רגיל. ביום שהגיע, נרצחה כל משפחתו והוטבע לו מספר על היד. 109432 הפך להיות "חביב" הסוהרים והיה בין הבודדים שיכול היה לעבור ממחנה למחנה (המחנות הפנימיים של אושוויץ) תוך שהוא עושה עבודות פיזיות שאף אחד לא יכול היה לעשות. עובדיה ניצל את "החופש" הזה פעמים רבות כשהוא מעביר כמויות קטנות של מזון ממחנה למחנה לאנשים שהיו זקוקים לו. באחת הפעמים הללו הוא נתפס ונענש ב-60 הצלפות שוט. הוא היה לבד.
עליזה צרפתי היתה אסירה יווניה בת 16.5 באושוויץ כשלפתע שמעה זעקות "הו מאדרה" באלדינו. מעבר לגדר היה קשור עובדיה, מדמם מהגב וזועק "הו אמא!". זו היתה אהבה ממבט ראשון. היא הצליחה להיפגש איתו במפעל התחמושת אליו הועבר לעבודה. היא היתה אסירה ב"בלוק 10". כולם באושוויץ ידעו מה זה אומר. גם עובדיה ידע. זה לא הפריע לו להעביר אליה פתק, עליו רשום ביוונית "אם נצא בחיים, אנחנו מתחתנים!"
גם ד"ר יוסף מנגלה, ידע מה זה "בלוק 10". הרופא והאנתרפולוג, שהתעניין רבות בגנטיקה, מצא באושוויץ כר נוח לניסוייו בבני אדם. תאומים, גמדים, שינוי צבע העיניים, קטיעת איברים, עיקור ועוד. עליזה היתה במסלול העיקור וההקרנות ברנטגן. היא ידעה מה עומד לקרות וראתה את הנשים שחוזרות מהניסויים ללא שחלות, ללא רחם, עם כוויות וצלקות. כשהגיע תורה, נלחמה ככל שיכלה על מנת שלא להיכנס לחדר הניתוח. זה לא עזר לה והיא נותחה על ידי הרופאים הנאצים, ביניהם "עוזר מחקר" יהודי, אסיר כמותה שעבד בניסויים, אחד מקסימיליאן סמואל, שכונה בפי כל – ד"ר שמואל.
האסיר המיוחד הזה נתלה באושוויץ זמן לא רב לאחר מכן. אנחנו נחזור אליו בהמשך.
כאמור עליזה סורסה במהלך הניסויים. וכמה שבועות לאחר הכרותם, יצאו שניהם לצעדת המוות, בה נפרדו דרכיהם. עובדיה הוצעד לדכאו, משם למאוטהאוזן, לגוזן 1, לגוזן 2 ולמלק. ב-5 במאי 1945, כשהוא הוזה ורעב, אספו אותו שני חיילים אמריקנים והעבירו אותו באלונקה לבית חולים. משם חזר ליוון, שם לא חיכה לו כלום. כל משפחתו נמחקה מעל פני האדמה. יום יום הוא המשיך לבדוק את שמות החוזרים מן התופת, אולי ימצא קרוב משפחה בחיים.
יום אחד בבדיקה השגרתית של השמות, הוא נכנס לבנין הקהילה, כפי שעשה בכל יום, ושם עמדה עליזה. אחרי החיבוקים והנשיקות, הוא הזכיר לה את הפתק שלו אבל היא סירבה. "עובדיה, אני לא יכולה להתחתן איתך, כי עשו בי נסיונות. הוציאו לי את השחלות. פרי מהבטן שלי לא אוכל לתת לך". הוא התעקש, לקח זמן, אבל היא הסכימה, לא לפני שהכריחה אותו להוסיף לכתובה חלק נוסף, על זה שלא יבוא בתלונות כי היא לא יכולה להביא ילדים ושהוא מתחייב לעלות איתה לישראל.
המסע לארץ היה קשה ורווי תלאות, הם שוכנו בתוך מבנה ששימש כרפת ושם התחילו את חייהם בארץ ישראל. יום אחד, משהו צמח בבטן של עליזה. בדיקות הרופאים אישרו את הפלא: עליזה בהריון.
בחזרה לאסיר שנתלה, ד"ר שמואל. הוא נתלה לאחר שהנאצים גילו שהוא מקלקל להם את הניסויים. בזמן שם לא שמו לב, הוא היה מחליף את החומרים, מבצע ניתוחי דמה ומציג רקמות שלכאורה הוסרו מהנשים בניסויים. שלש נשים הוא הצליח להציל כך, מבלי שאף אחד יידע. בעדותן, אמרו הנשים שקיללו אותו שימות כי לא הבינו כיצד יהודי נותן ידו לניסויים מחרידים שכאלה במחנה.
התינוק לא שרד. עליזה ילדה ארבעה תינוקות מתים עד שהצליחה. היא שמרה עליהם כמו יהלומים, הלכה איתם לכל מקום כולל טיולים של בית הספר. סבתא לא היתה להם, אז הזוג אימץ ניצולה מבוגרת ששימשה כסבתא.
"את רואה עכשיו את העוגיות על השולחן? בשבילי זה זהב אחרי שאכלתי קליפות תפוזים, ורק היא יכלה להבין את זה. היינו הולכים לחתונות, רואים את האנשים אוספים בשקית אוכל בשביל הכלב, ומשתגעים. אצלנו בבית אף פעם לא זרקו אוכל. בלילה, כשהיא צרחה בשנתה, הערתי אותה והיא סיפרה לי: 'חלמתי ששולחים אותי למשרפות'".
כשעלו לארץ התגייס עובדיה ל"הגנה", הוא לחם במלחמת העצמאות כחייל קרבי וכך גם בכל מלחמות ישראל עד למלחמת יום כיפור.
עליזה נפטרה בגיל 63. מיום מותה פקד עובדיה ברוך את הדלת של "בלוק 10" מדי שנה, כשהוא מדביק עליה את מודעת האזכרה של עליזה ומספר את סיפורו. בשנת 2010 נפטר גם עובדיה.
זה סיפורם.
