Photo by: Yuli Serfaty

הביטים של עדי אולמנסקי

מסתבר שאולמנסקי ואני לא אוהבים חתונות. זה, וגם איכלסנו לא מזמן את אותו החלל באחת מהכיתות של BPM. (רשמו את שנינו ללמד על אותה השעה…) זה סיכום די הוגן של ההיכרות שלנו עד הופעה. אני העברתי הרצאה על ההיבטים הפרקטיים של זכויות יוצרים בתעשיית המוזיקה ועדי היתה אמורה להעביר שיעור בנושא שיווק עצמי בפייסבוק, כמדומני.
היא הזמינה אותי להופעה שלה בפסאז' ואני כמעט הקדמתי בשבוע.

כבר באותו הערב התוודעתי לטראקים שלה דרך הקליפים ביוטיוב. מסתבר שהיא שיתפה פעולה עם אחד מיוצרי הקליפים האהובים  עלי, וניה היימן. נזכרתי אז שכבר ראיתי אותה באחד הקליפים שראיתי כבר קודם, A.D.I. קליפ מאוד מפתיע שקורה איך לא, בחתונה.

חיכיתי להופעה. באותו היום, עבדתי, לימדתי, הייתי במסיבה של חברה, ויאללה להופעה. בפסאז', כך זכרתי, יש מקדם ביטחון של שעה בערך, כך שאם ההופעה אמורה להיות בעשר, כדאי לבוא בסביבות אחת עשרה… תשלום קצר בכניסה (בלי תור, מסתבר שכולם היו כבר בפנים) והופ, לתוך מעוז ההיפסטרים.

היה ברור מההתחלה שהקהל חולה על עדי. והיה הרבה מאוד קהל. בתור מי שלא ממש חולה על הפסאז', אני חייב לומר שהוא נותן חוויה מעולה למי שמופיע. הקהל עוטף, מטווח אפס והחיבור בין הסאונד הקשה, האיבזור המינימליסטי, התאורה המינימליסטית והצפיפות עשו את שלהם ונתנו למינימל האלקטרוני ולדראם אנד בייס, את הפוש הנוסף לחויה מנענעת.

יצאתי מהמקום רעב, גם לאוכל, אבל גם לעוד מוזיקה. יש משהו במינימליזם הזה, בהפקה הלא מקומפרסת הזו שכל בייס וסנר מורגשים בבטן טוב טוב, שעשה לי תיאבון לראות עוד הופעה. היה מספיק מקום להשחיל הרבה אוף ביטס של קטנות על האקאיי של אולמנסקי, דבר שפרקשיוניסטים מתים עליו, ועדי היא קצת פרקשיוניסטית. שום דבר לא מובן מאליו, לאתגר את האוזן עם שש-עשריות קטנות פה ושם, כמעט גזל את תשומת הלב מהמלודיה, שם היתה הפתעה מעניינת.

בחירות מעניינות של אקורדים ומלודיה. קצת מנוכר, ווירדי, וקצת סוכר כשנהיה קשה מדי, בחירות מעניינות ובטוח כאלה שירימו גבה אצל מוזיקאים. אני אוהב את זה. הזכיר לי קצת את פטיט, שגם היא מסתובבת בין הבנאלי למות לבין המוזר והאקצנטרי. ואני חושב שבדומה לפטיט, גם אולמנסקי חווה את רוב ההצלחה שלה דווקא מחוץ לישראל.

במהלך ההופעה נמכר גם תקליט ויניל של אולמנסקי, שלא יכולתי לקנות, כי התור היה ארוך מדי :-)

שורה תחתונה, הופעה לפנים. אולמנסקי מחזיקה את הבמה מעולה, מחוברת לקהל וגם מרשה לעצמה ליהנות מכל רגע. חפשו אותה בפייסבוק ולכו לראות הופעה שלה.

אפשר לבדוק גם את

על תרבות המחיקה והקשר בין יוצר ליצירה

מרגע שהתפרסמה היצירה, לדעתי אין קשר בין היצירה ליוצר, מלבד הסיבתיות. היוצר יצר את היצירה ובכך סיים את תפקידו, וכמו ילד שנולד, היצירה חיה את חיה בנפרד מהיוצר וכך אנו צריכים להתייחס אליה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *