הבלוג של גריידי עניינים מפה ומשם
דוקטור ליאור ניסים למד איתי בפנימיה. יחד, חלקנו חדר אחד במשך שנים. ההיכרות העמוקה הזו, שאין דומה לה, אלא אולי בצבא, קירבה אותנו יחד לקבוצה קטנה של אנשים ששומרים על קשר גם ממרחק רב. מפרספקטיבת סבא זמן, כיום, בשנות הארבעים לחיינו, אני יכול להבין את המכניזם של הכוחות שמניעים אותו ומחזיקים אותו במסלול הסגפני הזה. כבר כשנפגשנו גיליתי תא משפחתי לא סטנדרטי של ילד שגדל כיתום מגיל צעיר כשאימו נפטרה ואביו ואחיו גידלו אותו. החיים ביפו גם הם לא הקלו על העניין. מאותו ילד שניצח כנגד כל הסיכויים בתחרות הארצית למשחקי מחשב והעביר את כל כספי הזכיה לפרנסת המשפחה, לאדם הבוגר ואיש המשפחה שמעמיס משקל רב על חייו האישיים על מנת לסייע לאנושות לפתור את אחת הבעיות הכאובות וחסרות הפיתרון – הסרטן. אותו הסרטן ממנו מתה אימו בגיל כה צעיר.
כבר בשנת 2011, הגיש מכון ויצמן פטנט על הרעיון עליו עבד ליאור, שילוב של ננו טכנולוגיה ומניפולציות גנטיות, שנועדו לאתר תאים סרטניים ולהשמיד אותם. (שלשה גנים בעקבות הסרטן). המאמר של פרופסור בר זיו וליאור התפרסם בכתב-העת המדעי Molecular Systems Biology.
ניסים, השוהה כעת בבוסטון, מזה מספר שנים, מנהל חיים לא פשוטים. אישה וילדים בקור המקפיא של בוסטון, וחברים ומשפחה בארץ. החיים בבוסטון אינם פשוטים למשפחה. מעבר לפגעי מזג האויר המופרעים שפוקדים את בוסטון בחורפים האחרונים, מדובר בעבודה מאומצת שאינה מכניסה הרבה. כחבר של ליאור, אני מקווה שהתקופה הזו תסתיים והוא יחזור להמשיך את המחקר שלו בארץ.
http://www.researchgate.net/profile/Lior_Nissim
כיצד יראה העולם ללא מחלת הסרטן, שגובה מחירים כה כבדים מהאנושות ומאורח החיים המערבי? אף אחד לא באמת יודע. אבל כולנו מקווים לגלות.
