על משמעות המילים: "גיבור" / "גבורה"

עיון נוסף מהבלוג הקודם, שאני כותב מחדש, אחרי שהאקרים טורקיים השתלטו והרסו כל חלקה טובה באתר הישן. זו בטח הזדמנות טובה לחדד את נקודת המבט ולכתוב דברים שהתגבשו מאז כתיבת האייטם המקורי לפני כשנתיים. דבר בסיסי הבנתי והיום אני מבין יותר, הטקסטים הללו, בהם אני מנסה לפשט ולדייק עד ללהב הסכין מונחים ומילים בשפה שלנו, חייבים להיות במבחן כל הזמן ולקבל תיקונים ושינויים אם משהו בהם לא נכון או לא רלוונטי.

כל אחד נהיה פתאום "גיבור"

"איזה גיבור, מצליח להילחם במחלה", "גיבור שלי, אכלת את כל האוכל", "הוא גיבור ששרד את השואה", "השאהיד המתאבד הוא גיבור", "צניחה חופשית זה לגיבורים בלבד", אלה משפטים שמלווים את היומיום שלנו. בהתייחסות לעצמנו, לבעלי תפקידים כמו חיילים, שוטרים, כבאים, חובשים וכו'. עושה רושם שגיבור נולד כל 30 שניות בערך, בין אם הצליח לשרוד בג'ונגל, או סיים את כל הצלחת עם גפילטע פיש של סבתא.  הנה נראה לי שצריך לזקק ולדייק את המונח הזה שנטחן עד דק. זה קיבל משנה תוקף כשחזרתי מליווי משלחת צבאית לפולין, מלאה בקצינים צעירים ומבטיחים. ליתר דיוק, הדיון ב"כצאן לטבח" אל מול הקידוש המלא של כל מי ששרד את השואה, תוך שימוש במילים כמו גיבור, קדוש, אומץ עילאי ותעצומות הנפש, הביא אותי לחשוב שאולי אנחנו משתמשים במילה גיבור יותר מדי פעמים כשבעצם "אמיץ" או "בעל תושיה" הן המילים שהיינו צריכים להשתמש בהן כדי לבקר את פעולתו של פלוני אלמוני בסיטואציה שהיתה.

אז כשבאים לבחון את ההגדרה ל"גיבור" או ל"מעשה גבורה", מגלים הגדרות חלקיות, חסרות, לא ברורות. לא ידוע לי אם זו תוצאה של יד מבוונת שמעדיפה יותר חופשיות בבחירת המעשים הראויים לציון שבח שכזה או יד המקרה, אבל לי זה לא הספיק. הלכתי לבדוק.

מכבי אש

"מעלה אנושית המתבטאת לרוב בעשיית, או נכונות לעשיית, מעשי אומץ אל מול סכנות ותוך הקרבה עצמית" ~ויקיפדיה

זו ההגדרה החסרה שמצאתי בויקיפדיה, שלתוכה ניתן להכניס כמעט כל דבר שזז. אז לאחר ניתוח מעמיק ובחינה של הרבה מקרי קצה, הנה שלשת העקרונות או התנאים שלדעתי צריכים להתמלא כולם, כדי שמעשה כלשהו יחשב למעשה גבורה ויהפוך את עושהו לגיבור:

1. סיכון החיים 

2. למען הצלת חיים 

3. "מעל המצופה"

והנה ההסברים וההרחבה:

סיכון חיים 
העושה מעשה צריך לסכן את חייו. כל דבר מתחת לזה, לא יהווה מעשה גבורה. אם כל מה שהייתי צריך לעשות כדי ששני מטוסים לא יתנגשו זה ללחוץ על כפתור, אין זו גבורה. חיילת היושבת בעמדת "רואה יורה" ומזהה מחבל שמתכונן לחסל חייל, לוחצת על הכפתור ובכך מחסלת את האיום. "תושיה" ואפילו "מקצועיות" מעורבים כאן, אך אין זה נחשב מעשה גבורה או בקיצור – אדם צריך לסכן את היקר לו מכל – את חייו.

למען הצלת חיים 
העושה צריך לעשות פעולתו על מנת להציל את חייו של מישהו אחר. הוא צריך לעסוק בחיי הזולת ולא בחייו עצמו. לשם האחרון, יש לנו אינסטינקטים חייתיים של שימור עצמי, ביניהם ובין גבורה אין ולא דבר אחד משותף. יתרה מכך, אם סיכן את חייו למען דבר קטן יותר מחייו של מישהו אחר, למשל תמורת סכום כסף, או תמורה חומרית אחרת, זה ירחק מגבורה ויתקרב באופן תואם לטיפשות או קלות דעת.

"מעל המצופה"
החברה והסביבה חייבים להתייחס למעשה הזה ככזה שעולה על כל ציפיה מתבקשת. אנו מצפים מחובש במד"א לטפל בפצועים ולהציל חיים בדיוק כמו שאנו מצפים מהכבאי לחלץ אנשים מבניין בוער ולהצילם ומהשוטר לתפוס את העבריין ולהציל בכך את האוכלוסיה הכללית ממעשיו העתידיים של אותו פושע. אנו גם מצפים מחייל בצבא – ללחום ולהגן על המדינה בחירוף נפש. זו התורנות שלו, אנחנו עשינו את זה קודם.

 "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש". ~צה"ל (הגדרת התנאים לקבלת עיטור הגבורה. גם מנסים להגדיר דבר באמצעות עצמו, וגם הגדרה מאוד "רכה" המאפשרת למפקד לתגמל את החייל מבלי להיות כבול לעקרונות קשיחים יתר על המידה, כן מצויין בפירוש אלמנט סיכון החיים)
"בן זומא אומר : איזה הוא גיבור? הכובש את יצרו"
מקור:  מסכת אבות, ד פסוק א  – "בן זומא אומר, איזה הוא חכם–הלמד מכל אדם, שנאמר "מכל מלמדיי, השכלתי" (תהילים קיט,צט).  שנאמר "טוב ארך אפיים, מגיבור" (משלי טז,לב). איזה הוא עשיר–השמח בחלקו, שנאמר "יגיע כפיך, כי תאכל; אשריך, וטוב לך" (תהילים קכח,ב): "אשריך", בעולם הזה; "וטוב לך", לעולם הבא. איזה הוא מכובד–המכבד את הברייות, שנאמר "כי מכבדיי אכבד ובוזיי ייקלו" (שמואל א ב,ל)."

אם אנסה לפרש את הציטוט הזה לאור התנאים/עקרונות המתוארים לעיל, אז סיכון החיים עומד מנגד לכל יצר של שימור עצמי. האדם בבסיסו, רוצה לחיות ובעת מצוקה יעשה הרבה כדי להישאר בחיים. ובניגוד לציפיה, כלומר שאין פה לחץ חברתי או תרבותי לסכן את חייך באופן קיצוני, גם אם לא תעשה דבר, עדיין אף אחד לא יגיד לך כלום ולא תחווה אי נעימות מאוחר יותר. לגבי החלק של "למען הצלת חיים" עוד לא מצאתי זוית מקשרת טובה.

הציטוט הבא מראה, לטעמי, בדיוק את התהליך שעבר על הערך הזה, כי כעת הוא כבר ערך וככזה משרת אינטרסים חברתיים תרבותיים. ונראה כי טוב לנו שאנשים יקבלו השראה מהלא יאמן וקל לנו לחבר את האג'נדה שלנו לגישה שהיא הרואית, תורמת וללא תמורה, והנה ציטוט של יצחק שדה ההופך את הגבורה לעניין שביומיות, ובעיני, מבטל אותה לחלוטין או לכל הפחות מקטין מערכה המונומנטלי לענייני זוטות:

"הגבורה האמיתית מתגלה גם בחולין של יום יום. . . אנו רגילים לייחס את מעשה הגבורה לצבאיות…  מסיבה מובנה ; מהלוחם נדרשת הסכמה להקרבה מכסימלית… לקרבן חיים… אך אין זו ההגדרה היחידה… לא הפחדנות היא היפוכה של הגבורה אלא האנוכיות… האיש האנוכי יכול להיות אמיץ… אך גיבור לא יהיה… הגבורה היא קודם כל מידה מוסרית… זו היא הצורה הנעלה ביותר של הישרות וביסודה עומדת אהבת הזולת." ~ יצחק שדה

אז לסיכום,
הבאתי פה את התיאוריה שלי לשלשת עקרונות הגבורה אשר שלשתם צריכים להתממש על מנת שמעשה מסויים ייחשב למעשה גבורה, נתתי דוגמאות לדברים שבעיני אינם מעשי גבורה. אין במה שכתבתי שום עניין בהקטנת מעשיהם החשובים של אנשי אירגוני החירום, הצבא והמשטרה או אנשים שעברו דברים קשים בחייהם ושרדו, בין אם את השואה או את הסרטן. אנשים אלו אמיצים ביותר ובעלי כח סיבולת מדהים שאינו מובן מאליו, לא תמיד הם עשו מעשיי גבורה או נחשבים לגיבורים ע"פ ההגדרה, אך הם בהחלט מושא להערצה והתעניינות.

שימו לב מה אומרת החיילת שקיבלה לאחרונה צל"ש:

אפשר לבדוק גם את

הכנות למלחמה – חוסן לאומי ואישי

אין שמיים עוזרים אלא למי שעוזר לעצמו די ברור לכולם שמערכת הביטחון הולכת ללחימה מורכבת, …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *