באנר דף הבית

כתב במקור ארנסט המינגווי ב"למי צלצלו הפעמונים". זה גם המשפט האחרון הנשמע בסרט "שבעה חטאים" (SEVEN). ויום אחד בנסיעה לילית חשבתי כמה הסיפור בסרט והסיפור שלנו במלחמה הזו – דומים. אז הנה לנו השוואה כזו, בין הבלש סומרסט, מגולם בידי מורגן פרימן, הבלש הצעיר דיוויד מילס (בראד פיט) והנבל בלי השם "ג'ון דו", מגולם על ידי קוין ספייסי. ישראל, ארה"ב …

ונדמה, שהיצירה הזו עונה בעצמה על השאלה "למה צריך אמנות?". שאלה זו עולה לא אחת, בין אם בנסיבות ביקורתיות קיומיות ובין אם פרגמטיות. במיוחד כשמדובר באמנות מודרנית, בה לרוב מאותגר הצופה על ידי היוצר ונאלץ לגשר על מרחק רב יותר בין הביצוע לבין הרעיון שמאחוריו, וגם בנסיבות קיצוניות, בהן צריך לבחור בין השקעת משאבים באמנות או בדברים שאינם אמנות, שואל …

מרגע שהתפרסמה היצירה, לדעתי אין קשר בין היצירה ליוצר, מלבד הסיבתיות. היוצר יצר את היצירה ובכך סיים את תפקידו, וכמו ילד שנולד, היצירה חיה את חיה בנפרד מהיוצר וכך אנו צריכים להתייחס אליה

עושה רושם שעולם השיווק הוא כגולם שקם על יוצרו. במעבר משוק של סחר חליפין, עוד בטרם הומצא המטבע, כשהחליפו תרנגולות בפרות ופרות בעיזים או בגבינות, לשוק של מכירת רעיונות, של תמחור לפי ביקוש וסחר בטרנדים בבורסה, משהו השתבש. השתבש מאוד. עולם השיווק החליט שהוא חסר גבולות, הוא מצא את מעיין החיים שלו בדמות אנשי העסקים והמסחר ומטבע הלשון שהפך קדוש …