מלחמת חרבות ברזל לא היתה אמורה להימשך שנה. למעשה, היא אפילו לא היתה אמורה להתחיל. כל מתקפה בסדר גודל כזה היתה אמורה להיות מסוכלת מראש ולכל הפחות מטופלת ונגדעת בעודה באיבה. כוחותינו היו אמורים להיות בדקה קריאה מהגבול, כוחות ההגנה בארץ היו אמורים להיות פרושים בצורה שתאפשר תגובה מהירה ושום דבר מזה לא ממש קרה. מכה בסדר גודל תנ"כי המלחמה …
לקריאה נוספת »יניב גריידי
אנדרטה בתנועה – בנשימה עצורה
ונדמה, שהיצירה הזו עונה בעצמה על השאלה "למה צריך אמנות?". שאלה זו עולה לא אחת, בין אם בנסיבות ביקורתיות קיומיות ובין אם פרגמטיות. במיוחד כשמדובר באמנות מודרנית, בה לרוב מאותגר הצופה על ידי היוצר ונאלץ לגשר על מרחק רב יותר בין הביצוע לבין הרעיון שמאחוריו, וגם בנסיבות קיצוניות, בהן צריך לבחור בין השקעת משאבים באמנות או בדברים שאינם אמנות, שואל …
לקריאה נוספת »על תרבות המחיקה והקשר בין יוצר ליצירה
מרגע שהתפרסמה היצירה, לדעתי אין קשר בין היצירה ליוצר, מלבד הסיבתיות. היוצר יצר את היצירה ובכך סיים את תפקידו, וכמו ילד שנולד, היצירה חיה את חיה בנפרד מהיוצר וכך אנו צריכים להתייחס אליה
לקריאה נוספת »הכנות למלחמה – חוסן לאומי ואישי
אין שמיים עוזרים אלא למי שעוזר לעצמו די ברור לכולם שמערכת הביטחון הולכת ללחימה מורכבת, עמוקה, לעימות חזיתי שהחל אתמול וימשך עד זמן בלתי ידוע. הצבא והשלטון יכולים להיות חזקים רק עד כמה שהאוכלוסייה תאפשר. קוראים לזה "חוסן לאומי". והחוסן הזה מורכב מביטחון, כלכלה, חברה ומדיניות. חוסן לאומי ניזון גם ישירות מחוסן אישי ועל כך המאמר הזה: אז מה זה …
לקריאה נוספת »עדותו של יותם קפלן – גוזי
רגע לפני הזמבורות והפטישים, לפני הזיקוקים והמטס, לפני שמעבירים ספרה בגיל של המדינה ופותחים את השנה החדשה. שווה שנזכור שיש אנשים שעבורם הזמן עצר מלכת, אבל הם בריצה תמידית. אנשים שהשדים שלהם רודפים אותם כל הזמן, מעבר לשעות העבודה ותקנות העיר. וכמה מהר שהם לא רצים, השדים תמיד מדביקים. המדינה הקטנה שלנו מרובה אנשים שקופים שלא קל להם ביומיום ובמיוחד …
לקריאה נוספת »רותם נחמני מקשקשת אותנו בבטן
השבוע הלכתי לראות את הצגת היחיד של רותם נחמני – "מקושקשת", בתיאטרון יפו. הדרך לשם היתה חמה ולחה ורוויית מכוניות חסרות סבלנות מלאות בנהגים מיוזעים, חובבי צופר. בכניסה פגשנו חברים ותיקים וחברים חדשים, כמו כל פעם במדינה הקטנה שלנו. כל הקאז'ואל הזה שמתרחש לפני ואחרי "מקושקשת" הוא סוג של פרדוקס, ממש כמו מה שקורה בלידה ובמוות – זה קורה לך …
לקריאה נוספת »רע מוכיח שהוא מוזיקאי מהזן העמוק
לפני כמה חודשים צלצל אלי חיים שמש וסיפר לי על הפרוייקט המוזר שלו, לקחת שלשה אלבומי מופת ישראלים להפשיט אותם לעירום מלא ולהלביש אותם מחדש. לשם כך הוא בחר להעביר את האלבום הראשון של אהוד בנאי והפליטים לרע מוכיח שמתגורר בניו יורק. מוכיח, שבאותה העת היה עם שתי ידיים שבורות (תאונת קורקינט), הסכים מיד וניגש לעבודה. התוצאה היתה אלבום חד, …
לקריאה נוספת »אז אתם רוצים לשלוח קליפים לטלויזיה?
עכשיו בעידן הקורונה, כאשר המציאות שלנו השתנתה תוך פחות משבוע, יש משקל רב למדיה הדיגיטלית. כן, אני יודע, פייסבוק ויוטיוב היו שם כבר קודם, אבל המדיה המסורתית (טלויזיה ורדיו) חזרה להיות משמעותית קצת יותר. לאחרונה אפילו קם ערוץ מוזיקה חדש "מוזיקה IL" שמשדר נונסטופ קליפים של מוזיקה ישראלית. אז פתאום, במקום הפלטפורמות הנעימות לשימוש שמאפשרות מגוון רחב של קבצים ואפשרויות …
לקריאה נוספת »כל האמת על דודו פארוק
טוב, אז אין דבר כזה "האמת " על דודו פארוק. בשיא תקופת הפייק, בזמן שכל העולם עובר מטהמורפוזה של מהי אמת, מהי מציאות וההבנה העכשיוית שאין אמת אחת, אין מציאות אחת וזה הכל עניין של פרספקטיבה ואינדבידואל, מפציע דודו פארוק ונופל לידינו כפרי בשל (כמעט בשל, נגיע לזה תיכף) את האייטם הזה אני כותב אחרי אינספור שיחות עם מוזיקאים ואוהבי מוזיקה, …
לקריאה נוספת »פוטושופ ונזלת – מה הקשר?
בשנת 2012 נחקק בישראל חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, המכונה חוק הפוטושופ. עיקר החוק הוא הגבלת משקל הדוגמנים למינימום הבריא, לפי טבלת ה-BMI. אבל אנחנו נעסוק בסעיף אחר של החוק ובהשלכות שלו – הסיבה המרכזית לכינויו "חוק הפוטושופ". החוק מחייב הצהרה כתובה על גבי הפרסומת (בשטח של 7% ומעלה) שנעשה שימוש בפוטושופ. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל כמו בהרבה מקרים, …
לקריאה נוספת »