הבלוג של גריידי עניינים מפה ומשם
מאמרים קשורים
אני אף פעם לא יודע אם זה השיר שעשה לי או שאני עשיתי לשיר. אבל יש לפעמים שירים שמרפאים אותך בבית, ואז פוצעים אותך עד זוב דם בפזמון החוזר. בלובנד המרושעים מביאים אותך במרמה, מגישים פתיח עדין ממותק בגיטרות נעימות ואקורדים פשוטים. בלי חרטה, בלי מחר. אז אתה פותח את האזניים ואת הלב ומקשיב, ואז באה הגיטרה של פרץ ומנסרת לך את הלב לשניים.
השיר הזה "כשהלילה יורד" נכתב בכלל לסרט "המסע הארוך" של ערן קולירין, אבל לא נכנס אליו בסופו של דבר. השורה "שיטבעו האוניות, ששישרף הפחד" היתה בתסריט בסצנה של יאוש מעולם הדייטים והיא היתה הטריגר לכתיבת השיר. הפזמון נכתב בחורף, רות דולורס וייס שרה במקור וכאן בהופעה שרה אותו נועה שמר, שהצטרפה לסגל הוותיק של בלובנד.
שמר שבאה מירושלים השמרנית, עם הורים מוזיקאים ורקע קלאסי, היא גם יוצרת עצמאית שהוציאה כבר שלשה אלבומים ואף ניגנה ושרה בהרכבים נוספים. בכך היא מזכירה קצת את בת' גיבונס שמול החומרים האדג'יים של פורטיסהד, גם מעמידה את הסימפוניה השלישית של פנדרצקי בפולנית ומשתפת פעולה עם מוזיקאים במגוון סגנונות, וגם לה שלשה אלבומי סולו.
דויד פרץ ניתן להגדרה במילה אחת – חוקר. לא בסגנון להב 433 אלא יותר כמו אינדיאנה ג'ונס. חוקר והרפתקן, שמוכן להיכנס למקומות ומצבים שאין לו מושג איך יצא מהם. פרץ החליף את כובע הפדורה של ג'ונס בקימונו ואת תיק הצד במשקפיים מעוצבים. הנגינה שלו כמו גם השירה שלו, עלולה להיתפס באזני הצופה המזדמן כמהוססת קמעה, כלא בטוחה, אבל האמת רחוקה משם. בלובנד קיימת עוד מהשנה האחרונה של האלף הקודם, כלומר די הרבה זמן, אבל בכל פעם שהמיקרופון נפתח, בין אם זה לשיר ובין אם על יד הקבינה של מגבר הגיטרה, אנחנו יוצאים עם דויד למשלחת מחקר, מגלים עוד פיסת קרקע לא מתויירת, עוד פרשנות שלא נוסתה, כאילו אין פרות קדושות, ואין גם פרות לא קדושות, וגם האחו הוא רק רפרזנטציה של אחו, ושלא נתחיל לדבר על המשמעות של קדושה. שום דבר לא באמת שם, עד שאנחנו לא שמים צליל פיזי באויר. מוזיקליות כזו היא מוזיקליות מקשיבה, מוזיקליות נושמת, שאינה זהה לעצמה אף פעם. פרץ מקשיב ומגיב. אף פעם לא יורה מהמותן. זו חוויה מאוד שונה ומוזרה באקלים שבו כולם מתאמנים על פראזות ומתחרים אחד בשני על איך למקם אותן יפה על הרצף.
אחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, הנה השיר. הקשיבו לו מההתחלה עד הסוף, עם רמקולים אמיתיים או אזניות ואל תוותרו על אף פיקסל:
מילים : ערן קולירין ודויד פרץ, לחן: דויד פרץ ואלעד שופן
דויד פרץ- שירה וגיטרות
אלעד שופן- גיטרה בס
יוחנן קרסל- גיטרות
חגי נחתומי- תופים
נועה שמר- קלידים וקולות
זו היתה אחת ההופעות הנפלאות שהייתי בהן (והייתי בכמה וכמה של דויד לבד ועם נעה הנפלאה, של יוחנן האדיר ועוד ועוד).
נעה לקחה את השיר והפכה אותו לשלה, הקול שלה רך הרבה יותר משל רות דולורס וייס וזה הפך את השיר למלטף יותר, אך לא פחות מכאיב.
אני חייב להודות שהיה הרבה פחות "שו גייזינג" מהופעות אחרות של דויד וגם היו פחות סיפורים.
עד כמה הפתיח של אלעד המם אות? זו פעם ראשונה שאני שומע אותו מדבר (שלא בהרצאה :-)) והוא עשה זאת נפלא
לחגי יש פיל אדיר בתופים ומי שראה אותי עומד ליד הסאב השמאלי בהופעה ומתמוגג מכל משב רוח של הקיק יכול להבין נהנתי.