מדידת חריפותם של הפלפלים מבוססת על סולם סקוביל (Scoville), שבנוי על העיקרון הבא: כמה טיפות מים דרושות על מנת לדלל טיפת חריף אחת כך שלא תורגש. המדידה הזו היא כמובן לא ממש מדוייקת שכן הטעם האנושי הוא סובייקטיבי. גם תהליך המדידה אינו ידידותי במיוחד, שכן חמשת המודדים יכולים במפגש טעימות יחיד לבדוק רק סוג אחד של פילפל. מה שמודדים זו החריפות, כך שפילפל ירוק רגיל, שאינו חריף, יקבל דירוג של 0 סקוביל.
אז בואו נצלול אל נבכי החריפות של הפילפלים הרבים ונראה מה בדיוק יש לנו על הצלחת, לא לפני שנצפה בעיון בקליפ הבא, הסברים בהמשך.
(בנוסף, כל השמות הם קישורים לסרטונים של אנשים שהפכו להיות שפני ניסיונות של עצמם. זה מהקל אל הכבד )
פילפל ירוק = 0
פימנטו פפרוצ'יני = 1-500
פובלאנו רוקוטילו (אנהיים) = 500-2,500
חלפיניו = 2,500 – 8,000
צ'יפוטלה = 10,000 – 23,000
קייאן = 30,000 – 50,000
מלגואטה (תאילנדי) = 50,000 – 100,000
הבאנרו = 100,000 – 350,000
סאבינה אדומה = 350,000 – 580,000
נאגה ג'ולוקייה = 850,000 – 1,050,000
דורסט נאגה (הודו, בשימוש בתוך החריפים שבקארי) = 1,032,310
צ'ילי אינפיניטי = 1,067,286
נאגה וייפר = 1,382,118
טרינידד מורוגה סקורפיון = 2,009,231 (שיא עולמי)
החומר בו משתמשים בספריי פילפל הוא בין 1,500,000 ל-2,000,000
