הבלוג של גריידי עניינים מפה ומשם
מאמרים קשורים
שלשום חזרתי מבאר שבע באוטובוס האחרון. הגעתי לתל אביב הרבה אחרי חצות ועליתי על מונית שירות הביתה לפתח תקוה. אחרי עלו שני ילדים בני 18, שלאחד מהם היה שטר קצת קרוע של 20 ש"ח. הכל היה בסדר עד שהנהג לא הסכים לקבל את השטר.
בעיני, השטר הזה היה סביר בהחלט והצעתי לילדון לתת לי את השטר הקרוע שלו ולקחת במקומו שטר יפה וחדש. הוא הסתכל עלי ואמר לי "תודה, אבל לא. הנהג צריך לקבל את השטר הזה". ישבתי לראות כיצד תתפתח הדרמה הקטנה, כשלהפתעתי, הנהג פשוט אמר שהוא קורא למשטרה, סטה מהדרך ועצר ליד ניידת.
תוך שניות פניו של שוטר הציצו מהדלת, כשהנהג מתבל את סיפורו ומגזים בכל דבר, והילד רק אומר שביקש לשלם ומוציא את השטר להראות לשוטר. בשלב הזה הפניתי את תשומת ליבו של השוטר לכך שהנהג צריך לקבל את השטר, אך השוטר כנראה החליט שיותר קל לו להורות לילד לרדת מהמונית. תחנה מרכזית הישנה, אמצע הלילה, ירדתי גם אני עם שני הילדים ויחד חיכינו למונית נוספת.
עבר זמן רב, אך לבסוף עלינו על מונית שירות נוספת. בזמן שחיכינו שמעתי ממנו על תהליך הגיוס שלו לצה"ל, על החברים שלו וקצת על החיים כפי שהם נראים מנקודת מבטו. רעים, קשים ובעיקר – לא הוגנים.
הנהג השני שפגשנו, הנחמד, קיבל את ה-20 ללא מילה.
