היום פקחתי עיניים וראיתי, לראשונה, בלי משקפיים. אני יכול לקרוא, להקליד, ללכת מהר, להיתקע פחות בעמודים זה קרה שלשה ימים אחרי יום ההולדת שלי שיצאתי מהחושך הזמני הזה. כמעט חמישה ימים של לשכב במיטה, בחושך, עם עיניים עצומות וכאבים, שהכי קל לתאר אותם כמו גמדים קטנים שבאים כל כמה דקות ותוחבים לך גבישי מלח חדים מתחת לעפעפיים. יום ומשהו אחרי החושך הגדול קרה יום ההולדת שלי ונעלם לו במחשכים, יחד עם האנטיביוטיקה, הסטרואידים, ליל הסדר והדמעות המלאכותיות. היום, עכשיו, אני רואה וגם כותב.
אז החלטתי להשיב תודות לכל מי שכתבו לי ברכה, טילפנו, שלחו ווצאפ, מייל, SMS, זה מדהים אותי כל פעם מחדש, גם כי אני לא מפרסם את התאריך וגם כי אני לא מהמברכים טקסטואלית בעצמי. אני לפעמים מתקשר או כותב ברכה, על נייר, עם עט
אז הפעם אני אכתוב ועל הדרך אנסה לספר מה קיבלתי מכם.
אם שרדתם את ההקדמה הזו, הנה זה. בלי ממש סדר הגיוני, אתם ומה שנתתם לי בשנה הזו:
תודה לך דני גלבוע, על האהבה ועל המוזיקה ועל זה שחלמתי עליך באחד מהלילות הקשים שלי, שאתה רוכב על קטנוע, ממש עומד עליו בשיווי משקל, עם חולצת פלנל מתנפנפת והכובע המסורתי, עושה ג'אגלינג עם בקבוק של ליטר וחצי קוקה קולה. לך תסביר.. ותודה למאיר, שהוא חבר שלך וגם קצת שלי, שלימד אותי הרבה בסדנה עם הילדים, על הקשבה ואיכפתיות למילה הכתובה. לאשר ביטנסקי, שמביא עימו הרבה אומץ וחברות לאן שהוא הולך ולפעמים גם סוחב אותי לשם ועל הדרך מחבר אותי למקומות של הקשבה ואהבה, לאפרת פישביין שעושה לי את אותו הדבר, בלי להיתראות כמעט, במילה פה ומילה שם, לאלי אברמוב, על החיוך והכובע ועל הכח לחפש כל הזמן ולהמשיך לחפש, עד שמוצאים. לרויטל מור דרורי, שמגלה מחדש, שקופצת לבריכה לפני שהיא בודקת איך המים.

תודה לבתיה מלכה, על האסתטיקה ועל העיניים הטובות, לאבי פינס על אותו הדבר אבל עם ברזל בין השיניים, לרונה ורות, על המשפחתיות והחיבוקיות, לעינב גלעד, רויטל גולדשמידט, שני הליאורים, הומן וניסים, לאסי, ענבל זיידנברג ועופר בנצבי, שמזכירים לי כל הזמן מאין באתי ולאן אני הולך, לנינג'ות בחיים שלי – אילן, דרורי, תומר הולנדר, עודד, אורן, ליאור, יוגב, שרון ואור דרורי שמגדירים מחדש את יחסי אב-בן, עומר, עידו קלס ואלינור צח (שעוד לא יודעת שהיא נינג'ה)
תודה לעינב יעקובי, והבת דודה שלה, על ההומור, על האמת הפשוטה, הכואבת, המצחיקה, שאנחנו מה שאנחנו, נקודה. למדלן סידקי, הנגדת הבלונדינית, שלילה קר אחד הראתה לי איך היא עובדת בחושך בבוץ ובגשם בחוץ, בלי למצמץ אבל עם חיוך, לדיקלה שוורץ שמראה לי את אותו הדבר, אולי בלי הבוץ :-), לשירז, שמחזירה את הבוץ, לאוליב, על זה שאתה יודע לשים את המילה הנכונה במקום הנכון, כולל העין בשמיים, לגיא דגן, על הצלילים, על הקלות ועל ההתמודדות, לנתן סלור על "ילד עם קוף", לאביעד עברי, האיש שלא מוכן לקבל "לא" כתשובה.
תודה לנתליה דבש שמראה שכישרון הוא כמו נהר מתפרץ שאי אפשר לעצור אותו, גם עם חומות של ביישנות, לדנה ליק. שמראה לי את אותו הדבר מינוס הביישנות, לנופרי, הסאונד-וומן היחידה שאני מכיר, לשי פרץ ושניאור בורסוק, התלמידים שממשיכים לתת בראש למוריה ואילן שוטקוב, על הדקויות והצחוקים, ליריב טל, בת ואבנר, דנה כהן, יקי, אמיר ה. ושני א. על זה שאתם שם, למרות שאנחנו בכלל לא מתראים מספיק, לליאנה, סיימון ואמילי על זה שמומחיות היא לא מילה גסה, ללי טריפון שעושה את אותו הדבר מינוס הגסויות, לעזרי קידר, שאני אפילו לא יכול להתחיל להסביר למה ואיך, אבל יש לך אנרגיה טובה. ללאה דור, שמביאה לי את אותה האנרגיה + לחיים וורודות ולפעמים גם כובע ואופירה זילברשטיין, שמביאה את זה אבל ב"פרו-פורציות!!"
תודה לחיה זל, דבי מן ושמוליק דניאל, הכוח השקט, העוצמה הרגועה והיכולת לתת אמירה אישית בלי לדרוך על הסביבה, לרן גפן על אותו הדבר (מינוס השקט) לרגינה, שהיא כח שקט שבא באריזה קטנה. למיכל נווה שהזכירה לי שיש עוד אפיקים לתקשורת, לשרון ינאי על האיכפתיות ולליאת גוריש גם.
תודה למאיר, לארז, עפרה, רונן, על זה שאתם טובים אלי, לאלון, שעושה את אותו הדבר + צמצם 1.4, לאיציק מיימון שמגדיר לי מחדש את המילה שיגעון, ליוליה גזיק, על כל החומרים המסוכנים ועל ה"רצינות עם חיוך" (ולפעמים בלי החיוך), לרועי, חיים אטיאס, עמרם, רוני אפללו, סמדר, ג'ייסון, רויטל א. וכל החברים האחרים מהצבא והמילואים שעושים לי מעניין בחיים. לשי משה משה, שהסכים לנגן איתי ברדיו של ימית. לימית שהסכימה לתת לי לנגן ברדיו שלה ובכלל נותנת לי במה לדברים שאני אוהב לעשות, לאורן, שמראה לי איך בראש בגודל סביר פלוס, יכול להתחבא כל כך הרבה ידע. לדויד פרץ על החלום, לשומרת, שהסכימה להקשיב לי שר (ג'יזס) לקובי ומיכל שעושים כמו אורן וימית, אבל עם חתולים.
תודה לנדב אגמי ונוי אלוש ודנה דרקונית, אם לא היה אתכם, היה צריך להמציא אתכם. לעובד אפרת, להארווי לידס, זיו רובינשטיין ורוברט ב. על ההשראה. לרוני התשואל גם.
תודה לכל האנשים שאני עובד איתם – כולכם, מיוריק המנכ"ל ועד למירים המנקה. הרבה דברים אני מקבל, ומי שיקרא, ידע שזה עליו – על השמש והחיבוק, על החברות האמיצה והג'וי, על הידע והרצון לעזור ועל הכח לסבול את השגעונות שלי. על היכולת להכיל ועל היכולת להפעיל, על האהבה ועל האתגרים. לצוות היקר שלי – על זה שאתם אלופים ועושים דברים מדהימים.
תודה לאמא, נוני ושרי שבשבילן אני משפחה, תודה ללנה, שכאבה איתי כל גרגר מלח בתוך העיניים, את התלונות, את הדמעות, את הנהמות ואת ההתעקשויות שלי ועדיין בוחרת להיות איתי.
אז זהו, שהעיניים שלי כבר מתעייפות ואני צריך לעשות יותר הפסקות. אז אני אפסיק עכשיו וחברים ואנשים שלא הזכרתי, דעו שאתם אצלי בראש, גם בשאר הימים של השנה.